על אבהות ועל חברות
למסע שלי עם המרכז לאבהות יצאתי עם געגוע שהפך עם הזמן להבנה ברורה: לרבים מאתנו חסרה באבהות ובחיים חברות עם גברים אחרים. חברות אמיתית שיסודה באהבה, שברגע האמת עומדת לצדך, שיכולה להציב לך מראה בפנים, שמעירה אותך לחיים ומחזירה אותך להיות קצת ילד, שמתבוססת אתך בבעסה וגם נותנת לך בעיטה קדימה שצריך... במציאות, רבים מאתנו לכודים בכלוב של בדידות שסורגיו הולכים ומתעבים עם השנים....
רגע של מפגש
סיפור קצר שהזכיר לי ודייק לי למה אני עושה מה שאני עושה. יש לי חבר יקר שאני אוהב אהבת נפש מאז היום הראשון של הטירונות שהפגיש בינינו, נדמה לי שזה הדדי... החיים ומי שאנחנו הובילו לזה שהאהבה היא מרחוק. לא באמת הצלחנו לקחת חלק משמעותי בחיים אחד של השני. בזמן האחרון נהיה לי ברור שאני צריך לשתף עוד אנשים במסע שיצאתי אליו עם ה"מרכז לאבהות". מתוך ההבנה הזאת, חשבתי על החבר הזה שלי והחלטתי שאני צריך את העזרה שלו. דברנו והוא התלהב לעזור. בוססנו כמה ימים בהרגלים הישנים...
על כעס ועל אבהות
יום שבת בצהרים. חברים אהובים שלא ראינו יותר מדי זמן מגיעים לבקר. הילדים מגששים אחד אל השני ואחרי זמן קצר נשאבים להתקף צחוק פרוע. הצחוק הופך להשתוללות ולי כבר ברור שזה יגמר בבכי... הכעס שלי מתחיל לבעבע תחת פני השטח... שתי דקות אח"כ האורחת הצעירה שלנו ממררת בבכי אחרי שחטפה בעיטה בכינון ישיר לפנים מהבכור שלי... הכעס אצלי מגיע לנקודת הרתיחה. אני זועם על הילד שלי ששוב, לא שלט בכוח שלו... הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו. אני לא ממש יודע מה לעשות עם עצמי. אוחז ביד שלו חזק. חזק מדי... אשם.
על זמני חופשות משפחתיים
חשבתי הרבה בשבועות האחרונים על זמני החופש המשפחתיים שהחודשים האחרונים ספקו לנו למכביר. זמנים שמחזיקים את ההבטחה להרבה דברים יקרים ונדירים – ביחד , חופש, כיף, זמן לעיקר, זמן שקט... מכל אלו זכיתי לטעום בשפע השנה בחופש-הגדול-ראש-השנה- כיפור - סוכות-והגשרים שצמחו דרך פלא ביניהם, אך כמו בכל שנה גיליתי מחדש גם שהזמנים האלו הם לא תמיד פשוטים...
למה לא פשוטים? כי מצאתי את עצמי שוב מגיע לתקופה הזאת עם הר קטן של ציפיות, שהרגישו לפעמים כל כך רחוקות מהמציאות....