הבן הצעיר שלי נסע לראשונה לכמה ימים של קמפינג בים עם חברים. אתמול בערב, טלפון ממנו. החלפנו כמה משפטים שבהם סיפר לי על אירועי היום. הקשבתי בחיוך והתכוננתי מתוך הרגל לסיים את השיחה (בעודי מברך בליבי על הפרוט היחסי שבו המתבגר הצעיר זיכה אותי בטלפון הזה) ואז הוא אומר לי: "אבא, אבל אל תנתק, אני רוצה לדבר אתך". לא אשתף אתכם בפרטי השיחה כדי לשמור על פרטיותו, רק אגיד שברגע הזה החסרתי פעימה כי הבנתי מיד שקורה כאן משהו מאוד מיוחד. כמו הרבה דברים גדולים גם המשהו הזה היה בנוי משלוש

בשבוע שעבר קראתי כתבה שכתב אבא על חופשת הקיץ עם ילדיו, קראתי, התקוממתי ונעצבתי ממש. תקציר הכתוב (זה הקשור לכתבה המלאה https://newmedia.calcalist.co.il/magazine-18.../m02.html..): אבא שרגיל לעבוד הרבה מאוד מחליט להקדיש את חופשת הקיץ לילדיו. הוא מפנטז על הזמן המעולה שיבלו יחד ומדבר על "ההזדמנות לפצות על כל הימים שחזרתי הביתה חסר אנרגיות, כשהם מופקרים לחסדי המסכים..." בלון החופשה המפונטזת מתנפץ מהר מאוד כשהוא מגלה שבעצם קשה לו מאוד ליהנות עם ילדיו והוא לא כל כך יודע איך לעשות