תחשבו רגע על הקשר עם אבא שלכם. איזה רגש עולה בכם שאתם נוגעים במקום הזה? מה עצמת הרגש הזה? כמה הוא חי בכם? 50 גוונים של אכזבה והחמצה אני שומע בתיאורים של גברים כשהם מתארים את הקשר שלהם עם אבא. אני נפעם בכל פעם מחדש כמה אכזבה אני עדיין מרגיש בקשר שלי עם אבי. וזה לא איזה רגש פרה היסטורי שהיה וחלף... מדובר ברגשות שהנוכחות שלהם עוצמתית, חיה ובועטת בכאן ועכשיו. אני מנסה הרבה פעמים להבין למה זה ככה, למה הקשר עם אבא טעון כל כך דווקא בצמד הרגשות העזים והכואבים הללו? לתפיסתי זה קשור קש