הבן הקטן והמתוק מאוד שלי, נכנס לפני שבועיים לגן חדש. לא רק הגן חדש, עברנו במקביל גם לבית חדש ביישוב חדש, שבו גם הוא וגם אנחנו לא מכירים כמעט אף אחד. שבועיים עברו וכל מיני סימנים מספרים שקשה לו: הוא מסרב לשחרר אותנו בבוקר, פתאום בורח פיפי בלילה, הוא כועס וממורמר ועייף כשהוא מגיע הביתה, מבקש כמעט כל יום לנסוע לבקר את החברים שלו מהגן הקודם. קשה לו וקשה לנו לראות שלקטן הזה קשה... הקושי עם ההתחלה בגן והקיץ המלחמתי שעבר עלינו גרמו לי לחשוב הרבה על האופן שבו אנחנו נוהגים עם הילדים