אבהות אחרי גירושים

זוכר לא זוכר את עצמי בגיל 13, ילד שקצת הזדקן בשנה אחת. שנה אחת שבה הספקתי לעבור לבית חדש שבנינו אבא שלי ואני במו ידינו, שבה שמעתי מההורים את הבשורה שהם כבר לא, שבה ראיתי את אבי נפרד מהבית לטובת חיים חדשים, שבה עזבתי עם אמי ואחיי את אותו הבית למחוזות רחוקים ולא מוכרים. קולט לא קולט שהחיים שינו מסלול, שהרבה דברים שהיוו התשתית לכל מה שאני השתנו באופן שקשה כרגע לעכל או להבין. מסתכל על השנה הזאת ממרחק הזמן וחושב עד כמה היא עיצבה והשפיעה על מי שאני.

התקופה האחרונה הפגישה אותי עם אבות רבים שעברו גירושים. כולם מתמודדים עם שאלות הנוגעות לרצון העז לשמור על הילדים שלהם ועל הקשר איתם בתוך המציאות של פירוק המשפחה. יש בשיע